1. לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בתל-אביב - יפו מיום 18.12.11 (הרשמת שרון אלקיים; דמ"ר 29328-08-11).
רקע וכללי
2. המשיבה עבדה אצל המבקשים אשר בבעלותם מכון ספא ולאחר תום יחסי העבודה, הגישה תביעה לתשלום זכויות שלא שולמו לה. הצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 וביום 18.12.11 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי המחייב את המבקשים בתשלום סך של 2,300 ש"ח.
ביום 18.12.12 הגישו המבקשים הבקשה דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור בה ציינו כי פסק הדין הגיע למענם רק עשרה ימים לאחר שנשלח וכן כי לא ידעו כי ניתן לפנות לבית דין זה להגשת ערעור.
דיון והכרעה
3. בהתאםלסעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הערעור על פסק הדין, במקרה דנן, הינו ברשות:
"פסק דין של בית דין אזורי בדיון מהיר אינו נתון לערעור, אלא אם כן נשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על-ידי הנשיא נתנו לכך רשות."
המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן:
"התקנות"):
"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."
4. בהתאם לרישומי בית הדין האזורי, הומצא פסק הדין למבקשים 29.12.11 ועל כן, ובהתחשב בכך שיום 13.1.12 חל ביום ו' - המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 15.1.12 ובקשת רשות הערעור הוגשה באיחור.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."
מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"
.
לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".
5. מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציינו המבקשים כל "טעם מיוחד" להארכת המועד.
6. טעם נוסף לדחייתהבקשה מצוי בסיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת המועד ; בענייננו, ניתן פסק הדין ניתן מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט לאחר שאישרו הצדדים כי מובנת להם משמעותה של פסיקה לפי סעיף זה, וכי עילות הערעור מצומצמות ביותר. בעניין לנצנר נאמר לעניין זה: